ליד נחל שלמה

טיול מעגלי קצר בהרי אילת, מנחל שלמה וחזרה אליו, מתאפשר עתה בזכות שביל חדש שרשות הטבע והגנים סימנה. השביל עובר בין סלעים ססגוניים ובנקודתו הגבוהה יש תצפית מרהיבה על הסביבה. 

מוקדי העניין המרכזיים:

סלעים מטמורפיים 

צמחיית מדבר

תצפית נוף

ראש "סלע הגמלים" (הנקודה הגבוהה במסלול) משקיף על מרחבי הרי אילת

פעילות רשות הטבע והגנים לשיפור השירות למבקרים

הרשות הציבה מחסום לכלי רכב כדי לשמר את הנוף וסימנה שבילי הליכה.

איך מגיעים?

נוסעים מאילת דרומה (כביש 90) ופונים ימינה בדרך העפר לנחל שלמה, בין סימני ק"מ 6--7.

רקע

הסלעים של הרי אילת הם העתיקים בסלעים שנחשפים בישראל. יש כאן סלעי מחדר כגון גרניט וסיאניט, וסלעים שהותמרו בתנאי לחץ ובטמפרטורה גבוהה כגון גְנַייס ושִׁיסְט. מקורם של סלעים אלו במסיב הערבו נובי – קצהָ הצפוני של יבשת-העל הקדומה גונדוואנה, שלפני יותר מ-180 מיליון שנה נכללו בה גם אפריקה, אוסטרליה, הודו ודרום אמריקה.

מסלול הטיול

1. מסלול הנסיעה

מכביש 90 פונים לנחל שלמה בדרך עפר (סימון שבילים אדום) עבירה למכוניות. בפתח הנחל, סמוך לגדתו הצפונית, עומד בית בנוי אבני גרניט ובו חדרי אירוח. זהו בית ויליאמס. הוא נבנה מאבני המקום בראשית שנות ה-30 של המאה העשרים, והתגורר בו מעת לעת הגאולוג והמהנדס ליאונרד ויליאמס. ויליאמס נולד בשנת 1882 ובמלחמת העולם הראשונה היה קצין בצבא הבריטי בארץ ישראל. בתום המלחמה חזר לארץ ישראל וקיבל זיכיון לפיתוח מכרות גפרית ליד קיבוץ בארי. נראה שחיפש אוצרות גם בהרי אילת, אך כשנוכח לדעת שכוח ישראלי השתלט על אום רשרש (1949), עלה על סירתו ונמלט לירדן. על דלת ביתו השאיר פתק: "תכף אשוב, נא לא להיכנס".

ויליאמס לא שב מעולם. בבית, שכנראה שימש לו מחסן, נמצאו מפה בריטית טובה וצילומי אוויר מעולים. מאוחר יותר דרש פיצויים על הפריטים שהשאיר מאחור. 

נוסעים במעלה נחל שלמה. לאחר כ-1.5 ק"מ חולפים על פני חוות הגמלים ואחרי עוד חצי קילומטר בערך מגיעים לחניון הלילה של נחל צפחות. כאן פוגשים שביל מסומן ירוק וחונים.

2. צפחות וגנייס

בגדת נחל שלמה שמצפון לחניון (מימין לנוסעים במעלה נחל שלמה) אפשר להבחין בסלע מסוג שיסט, סלע אפור-שחור העשוי שכבות. סלע זה ידוע בשם צפחת אילת. שיסט הוא סלע מטמורפי, כלומר סלע שחל בו שינוי מאז נוצר. השיסט כאן נוצר מסלעים דקי גרגר כגון חרסית. בעודם במצב מוצק אך גמיש הופעל עליהם לחץ עצום בטמפרטורה גבוהה, ובתהליך זה הם התעשרו במינרלים חדשים, בעיקר בנציץ (מיקה). הלחץ הרב הוא שגרם גם למבנה המשוכב של הסלע. 

לעומת זאת הסלע שבתוכו עובר השביל הירוק, בגדה הנגדית של הנחל, עשוי רובו ככולו גנייס. גנייס הוא השם של סלעי יסוד או סלעי משקע שהותמרו בלחץ ובחום. הסלעים כאן הם סלעי יסוד מותמרים.

3. מסלול ההליכה

כ-100 מ' ממקום החניה, במעלה השביל המסומן בירוק, הציבה רשות הטבע והגנים מחסום המונע כניסה לערוץ בכלי רכב, למען שימור הנוף. השביל הירוק עולה להר צפחות. מהמחסום עולים בו כחצי קילומטר ופונים ימינה בעקבות סימון השבילים החדש (שחור). השביל עולה בערוץ מתון ובו כמה עצי שיטה מתים, כנראה עקב מחסור חמור במשקעים כמה שנים רצופות. 

הצמח הנפוץ בערוץ הוא ריסן דק (נאכל). זהו בן שיח קוצני מאוד, הפורח חודשים רבים בשנה בפרחים כחולים חד-שפתיים. הריסן פיתח מנגנון מיוחד להפצת זרעים. המדבר מתאפיין לא רק במיעוט משקעים אלא גם בשנים שחונות. בהרי אילת ייתכנו כמה שנים ללא כמות מספקת של גשם. בתנאים אלו הצמחים חייבים למצוא דרכים להבטיח שזרעיהם לא יתבזבזו לריק, והריסן פיתח "שעון מים": הוא מפיץ את הזרעים רק לאחר שנרטבו כהוגן. בדרך זו מובטחים לזרעים ולנבטים הצעירים די מים כשיבקעו ויתחילו לצמוח. 

השביל מעפיל לנקודה הגבוהה בטיול, כ-200 מ' מעל פני הים וכ-120 מ' מעל תחילתו של מסלול ההליכה. הנוף נהדר. באופק נראה הר שלמה הענק ולפניו הר יהושפט והר רחבעם. בצד אחר נראה מפרץ אילת. אבן קטנה ליד השביל נושאת את שמה של יולנדה קריק. יולנדה, יהודייה ממוצא הולנדי, התאהבה בהרי אילת וטיילה בהם ככל שעלה בידה לעשות זאת. היא מתה בדמי ימיה וידידיה מחוות הגמלים הציבו את האבן לזכרה. 

עתה השביל יורד לנחל שלמה. בנחל פונים ימינה והולכים במורדו 1.3 ק"מ עד חניון הלילה של הר צפחות. 

תמונה עומר מרקובסקי, מתוך אתר Pikiwiki