מפעל מים נדיר

תל באר שבע מספק הזדמנות נדירה להתרשם מתכנון עירוני בימי הבית הראשון. רשות הטבע והגנים שחזרה מבנים עתיקים בלבני בוץ, ולאחרונה הכשירה לביקור את מפעל המים הנדיר שבאתר. בשנת 2005 הוסיף ארגון אונסק"ו את תל באר שבע לרשימת אתרי המורשת העולמית.

מוקדי העניין המרכזיים

באר בשער העיר

מזבח הקרנות

מפעל המים

תצפיות נוף

מגדל תצפית בלב התל

פעילות רשות הטבע והגנים לשיפור השירות למבקרים ולשמירה על האתר

הרשות הכשירה רחבת חניה, בנתה שירותים והציבה שלטי המחשה. כמו כן הרשות שחזרה את המבנים העתיקים ובנתה מגדל תצפית.

איך מגיעים?

מכביש עוקף באר שבע (כביש 40) פונים מזרחה לכביש 60 ומיד דרומה לצומת תל שבע. בצומת תל שבע פונים ימינה לתל שבע. אחרי כ-2 ק"מ פונים ימינה לגן הלאומי.

רקע

גן לאומי תל באר שבע שוכן בראש גבעה נמוכה ממזרח לעיר בימינו, במפגש הנחלים חברון ובאר שבע. בתקופה הישראלית הקדומה (מאה 10 לפסה"נ) נבנתה כאן עיר מנהל מבוצרת, נציגת השלטון באזור הדרום. 

העיר משתרעת על כל פסגת התל – 12 דונם – והיא נבנתה על פי תכנית קבועה מראש: כל הרחובות נמשכים בקווים ישרים, מרחבת השער יוצא רחוב המקיף את העיר כולה בקו מקביל לחומה, ומבני העיר במעגל החיצוני נשענים על החומה. משני קצות רחבת השער יוצאים עוד שני רחובות והם חוצים את העיר כולה לשני חלקים כמעט שווים. במקום הגבוה בתל ניצב בניין ציבורי. קודם כנראה עמד שם מקדש.

מסלול הטיול

1. מזבח ארבע קרנות

המזבח ניצב ליד קופת האתר. המזבח בתל באר נמצא מפורק, אבניו היו חלק מקירותיו של מחסן קדום. החופרים גילו אבנים מסותתות היטב והצליחו לבנות מהן מזבח קרניים גדול. סימני שרפה על האבנים מרמזים שאכן זבחו עליו קרבנות. ייתכן שפירק אותו מלך ממלכי יהודה, שמאס בפולחן זה. המזבח המקורי נמצא במוזאון ישראל, ירושלים. בתל באר שבע מוצג דגם בהשראת המקור. 

2. השער הקדמי ובאר המים

בסיס השער בנוי נדבכי אבן ומעליהם נדבכים הבנויים לבני בוץ. סמוך לשער העיר מחוץ לחומה כרויה באר בעומק כ-70 מ'. חפירת באר בעומק רב בתקופה הישראלית הקדומה היא הישג טכנולוגי מרשים. 

חומת העיר אופיינית לערים ישראליות והיא מטיפוס "חומת סוגרים" – חומה כפולה שחלליה שימשו כשטח בנוי. חלקים מהחומה, הבנויים לבנים, שוחזרו. בתוך העיר אפשר להיווכח בתכנון האורבני: כל הרחובות בתל באר שבע מוליכים לכיכר ראשית, ומתחת לרחובות נבנתה מערכת ניקוז משוכללת לסילוק עודפי המים תחת החומה ואל חוץ העיר.

3. השער הראשי ורחבת הכניסה

על השער הראשי מגנים שני מגדלים חזקים ומאחורי השער פרוסה רחבת הכניסה. החוקרים סבורים שרחבה מסוג זה, הנפוצה בערים בתקופת המקרא, היא "רחוב שער העיר" המוזכר בתנ"ך (דברי הימים ב לב 6). כיכר זו הייתה הכיכר המרכזית של העיר – כאן התכנסו התושבים וכאן היה השוק. בבאר שבע היה גם רחוב היקפי מקביל לקו החומה ואליו התנקזו הרחובות שחצו את העיר מצד לצד.

4. מבנים בעיר 

מסלול הטיול עובר בין המבנים בעיר. המבנה הראשון, "הארמון", שימש אישיות בכירה. במבנה יש מסדרון כניסה ושני אולמות מרוצפים, ששימשו כנראה לאירועים רשמיים. היו בו גם חדרי מגורים, מטבח ומחסן. 

בחלק המערבי של הרחוב ההיקפי נחשף תוואי רחוב קדום, והוא מעיד שתכנית העיר נשמרה ברציפות ללא שינוי. בצד הרחוב נחשף "בית המרתפים" – בניין שיסודותיו הושתתו בעומק 4 מ'. שניים מחדרי המבנה היו מרתפים תת-קרקעיים. ייתכן שהיסודות כאן עמוקים במיוחד משום שהמבנה הוקם על אתר מקדש שפורק. 

משמאל לרחוב הקדום בתי הרובע משולבים בחומה. בנייתם אחידה. בכל בית שלושה או ארבעה חדרים: חדר מבוא, ששימש כנראה חצר ופינת בישול וממנו הובילו מדרגות לגג; שני חדרי אחסון וביניהם טור עמודים (בחדר אחד כנראה החזיקו חיות משק); וחדר אחורי לשינה. חדר זה היה גם חלק מהחומה.

5. מגדל התצפית

מגדל התצפית משקיף על התל כולו ועל נופי בקעת באר שבע. לרגלי המגדל נראים שרידי המצודה שנבנתה בתקופה הרומית ושופצה בתקופה הערבית הקדומה.

6. המחסנים

מסלול הסיור עובר ליד שלושה מבנים גדולים, המשתרעים על 600 מ"ר בערך. שני טורים של עמודים מחלקים כל מבנה לשלושה מרחבים ארוכים. המרחב האמצעי היה מסדרון להעברת אספקה על גב חמורים, והמרחבים מימינו ומשמאלו היו חללי אחסון. במבנים נמצאו מאות כלי חרס. מאבני הקיר הצפוני של המחסנים שוחזר מזבח הקרנות של תל באר שבע.

7. מפעל המים

גולת הכותרת של הביקור באתר הוא מפעל המים מן המאה ה-10 לפסה"נ. פיר מרובע עצום, מוקף קירות מדופנים בחלוקי אבן, יורד לעומק 15 מטרים. ככל שיורדים הקירות הולכים ונסוגים, כדי לשמור על יציבותם. 

אף שעומקו רב, הפיר איננו מגיע לשכבת מי התהום. מפעל המים של באר שבע הוא ברכת אגירה גדולה לקליטת המים משיטפונות נחל חברון. אמנם לפני 3,000 שנה עבר ערוץ נחל חברון קרוב יותר לתל, אך גם אז נדרשו תחכום רב ויכולת הנדסית גבוהה כדי להטות את מימיו אל מאגר המים. 

הסיור בברכת האגירה מרשים מאוד. קיבולה 600 מ"ק והקירות עודם נושאים את הטיח המקורי. בחפירות במאגר התגלו שבע שכבות טיח, מהן חמש מתקופת הברזל. בתקופת הברזל הייתה תזוזה טקטונית ובעקבותיה חיזקו את תקרת המאגר בקירות תמך. על קיר התמך בחלק הפנימי של המאגר אפשר להבחין גם היום בצורת הנחת הטיח של אחת משכבות תקופת הברזל. הטייחים יצרו "לביבות" טיח והדביקו אותן בהשלכה על דופן המאגר. אחר כך הם מרחו את השכבות בעזרת הידיים – על כך מעידים סימני כפות הידיים בטיח.

שתי השכבות העליונות של הטיח נוספו בתקופה מאוחרת יותר, אולי בתקופה ההלניסטית. בתקופה זו מקור המים חדל להיות שיטפונות נחל חברון וחלקים רבים מן המאגר יצאו משימוש. תחת זאת נאספו מי נגר משטח התל.

ליד פתח היציאה שרד קטע מתעלת המים שהובילה את מי השיטפונות של נחל חברון אל המאגר.