יש חדש בתל המצודות

גן לאומי תל ערד מציג את סיפורה יוצא הדופן של עיר מרכזית מתקופת הברונזה הקדומה, היחידה בנגב, ושל תל מצודות מתקופת המקרא. רשות הטבע והגנים פתחה לביקור את מפעל המים המרשים של תל המצודות. 

מוקדי העניין המרכזיים:

עיר מתקופת הברונזה הקדומה

הבית הערדי

מפעל המים הקדום

מקדש מימי בית המקדש הראשון

מצודה ישראלית

תצפית נוף

תצפית יפה על מרחבי מדבר יהודה מראש המצודה הישראלית

פעילות רשות הטבע והגנים לשיפור השירות למבקרים ולשמירה על האתר

הרשות הכשירה באתר רחבת חניה, בנתה שירותים והציבה שלטי הסבר והמחשה. הרשות שימרה ושיקמה את המקדש ואת מפעל המים בתל המצודות. בחניון הרשות הכשירה משטח מקורה והיא מספקת מזרנים, שירותים, מקלחות חמות, פינת בישול, מזנון, תאורה ותאי הטענה לטלפונים ניידים.

איך מגיעים?

בצומת תל ערד (כביש 31 ערד-צומת שוקת) פונים צפונה בכביש 2808 ונוסעים 2 ק"מ עד גן לאומי תל ערד.

רקע

בתקופה הברונזה הקדומה (3300--2200 לפסה"נ) הייתה ערד העיר הגדולה היחידה בנגב. תושביה התפרנסו מחקלאות וממסחר. הם גידלו עדרי צאן ובקר וגידולי שדה כגון חיטה, שעורה, אפונה, חִמְצָה (חומוס) וזית, וסחרו עם ערי כנען האחרות ועם מצרים, כפי שמעידים כלי חרס ממקור מצרי שנמצאו בתל. ייתכן שערד שכנה על אם "דרך הנחושת" – מתכת שסיפקה מצרים לארצות המזרח התיכון. ערד הכנענית ננטשה בשנת 2600 לפסה"נ מסיבה לא ידועה.

בערד הכנענית יש שתי רשתות של רחובות: אחת עוקבת אחר קווי הגובה במקביל לחומת העיר, ואחת יורדת אל החלק הנמוך של העיר ואל המאגר המרכזי. 

במשך התקופה הישראלית (מ-1200 לפסה"נ) הוקמה מצודה שש פעמים, זו על חורבותיה של זו, ובחצרה התגלה מקדש. ב-2014 הושלם פרויקט שיקום ושימור ועתה מוצגים לראווה המקדש ומפעל המים מהתקופה הישראלית במלוא פארם, וזה אתר שאין שני לו בישראל. בלב המצודה הישראלית נראים גם שרידי מגדל מן התקופה ההלניסטית.

מסלול הטיול

1. תל המצודות

לתל המצודות אפשר להגיע ברכב בדרך סלולה או ברגל מהעיר הכנעית. 

הכניסה לתל המצודות היא בחזית המזרחית של החומות. החידוש העיקרי באתר הוא שיקום המקדש ופתיחת מפעל המים לקהל המבקרים. 

המקדש נמצא בפינה הצפונית-מערבית של המצודה. כנראה זה מקדש לאדוני, והוא פעל מהמאה ה-9 עד סוף המאה ה-8 לפסה"נ. זהו מקדש יחידאי שהתגלה מתקופת המלוכה, והוא נבנה על פי תכנית המקדש של המלך שלמה (כך מתואר במקרא). המקדש בנוי שלושה חלקים: אולם (חדר רוחב); היכל ובו גומחה קטנה הפונה מערבה; ודביר, החדר פנימי, הלוא הוא "קודש הקודשים". 

בחצר המקדש ניצב מזבח. הוא בנוי מעפר מעורב באבנים קטנות ומצופה במעטפת אבני גוויל (אבנים לא מסותתות). מזבח זה מתאים לציווי המקראי האוסר בניית מזבח שאבניו סותתו בכלי מתכת: "ואם מזבח אבנים תעשה לי לא תבנה אתהן גזית כי חרבך הנפת עליה ותחללה" (שמות כ 25). נראה כי הזובחים הקריבו את הקרבנות על אבן שטוחה שהונחה על המזבח. ליד המזבח נמצאו עצמות הקרבנות, רובן עצמות צאן. 

בדביר נמצאו שני מזבחות קטורת נבדלים זה מזה בגובהם, עשויים אבני גיר מסותתות, ונמצאו שתי מצבות אבן, אחת משוקעת בקיר. היות שנמצאו כאן חרסים הנושאים את השמות מְרֵמוֹת ופַשְחוּר, שמותיהן של משפחות כהונה מוכרות, החוקרים סבורים שבמקדש התקיים פולחן לאלוהי ישראל. 

במאה ה-8 לפסה"נ בוטל השימוש במקדש והמתחם כולו כוסה עפר. המצודה מילאה את ייעודה עד חורבן הבית הראשון. את השבתת המקדש תולים ברפורמות הפולחניות בימי יאשיהו וחזקיהו.

סמוך למקדש בתחום המצודה נחצבו מאגרי מים תת-קרקעיים גדולים ומרשימים. תעלה חצובה בסלע עוברת דרך החומה המערבית ומגיעה אליהם מן החוץ. בשנים האחרונות נערכה חפירה ארכאולוגית במפעל המים הקדום שהתגלה במקום. רשות הטבע והגנים הציבה במקום גרם מדרגות ועתה אפשר לרדת בבטחה אל המאגר של מפעל זה. 

במצודה התגלו כ-100 אוסטרקונים (שברי חרס נושאי כתובות) מכמה תקופות. כ-85 מן הכתובות הן בארמית והשאר ביוונית ובעברית. 17 מהכתובות העבריות נכתבו כנראה בימי המלך יהויקים (608--598 לפסה"נ). נראה שבשנת 599 לפנה"ס תקפו גדודים בלתי סדירים את יהודה, בעידודו של נבוכדנצר מלך בבל. האדומים ניצלו את המצב הביטחוני הקשה ביהודה ועלו מהנגב צפונה. חרסים מתקופה זו מדברים על חלוקת מזון ועל בקשות לתגבורת, ומעידים על מצוקת יושבי המצודה טרם חורבנה.

2. ערד הכנענית

הסיור מתחיל במאגר המים המרכזי. המאגר נמצא בחלקה הנמוך ביותר של העיר וניקז את כל נגר מי הגשמים. במרכזו נחצבה באר עצומה. מאגר המים היה בשימוש בכל תקופות היישוב באתר, אך הדעות חלוקות באשר לתארוך חציבת הבאר. מימיה שימשו את המצודה שבראש הגבעה, ונראה כי הובלו לשם על בהמות. 

מהמאגר הולכים דרומה לאורך חומת העיר. ערד הכנענית הוקפה חומה חזקה באורך 1.2 ק"מ ובעובי 2.4 מ', ויש בה שערים, פשפשים ומגדלים מעוגלים ובולטים ממנה. בדרך כלל החומה עוקבת אחר קו פרשת המים של הגבעה. 

התחנה הבאה בסיור היא אזור בתי המגורים. הבתים בערד בנויים במתכונת אחת קבועה, המכונה בשפת הארכאולוגים מתכונת "הבית הערדי". זהו מבנה אבן רוחבי שרצפתו נמוכה ממפלס הרחוב, וכשנכנסו ירדו מדרגה אחת או יותר לאולם. לאורך הקירות נבנו ספסלי אבן. במרכז האולם יש בסיס אבן ועליו הוצב כנראה עמוד עץ, שתמך בגג שטוח. בצד האולם היו חדר או שניים ששימשו מחסן ומטבח. צמוד לבתים הייתה חצר לבעלי חיים ולמלאכות הבית.

מכאן יוצא השביל מגבול החומה ושב לתחומי העיר בשער המערבי. מאחורי השער נראים שרידי הארמון. זה היה מבנה סגור ובו אולם מרכזי וכמה חדרים. מיקומו בין שער העיר המערבי למאגר המים הוא שמרמז על תפקידו השלטוני. השביל ממשיך ויורד לחלק הצפוני-מזרחי של העיר, אל מתחם מקודש מוקף קירות, ובו כמה מקדשים. שניים בולטים במיוחד: מקדש גדול בחלק המערבי של המתחם, ואליו צמוד מקדש קטן ממנו. בתוך המקדשים נמצאו מצבות, ובקרבתם נמצאו מזבחות ואגנים הקשורים לפולחן במקדש. 

מכאן שבים לרחבת החניה של גן לאומי תל ערד. 

תמונות - Acer11 נוצר על ידי מעלה היצירה http://www.gnu.org/copyleft/fdl.html באמצעות ויקישיתוף