מנתיב הל"ה לחורבת קיאפה

מסלול טיול העובר בגדתו הצפונית של נחל האלה ומגיע לאתר הארכאולוגי חורבת קיאפה, שבו נחשפו שרידי מצודה מתקופת הברזל (התקופה הישראלית הקדומה). החופרים מזהים את האתר עם שעריים המקראית. רשות הטבע והגנים פועלת לייעוד השטח לגן לאומי.

מוקדי העניין המרכזיים:

אתר ארכאולוגי מתקופת הברזל 

סיפור דוד וגוליית

עצי שיטה מלבינה 

שמורת טבע שיטה מלבינה עמק האלה

עמק האלה וגבעות בית שמש: מסדרון אקולוגי חשוב בין מישור החוף להרי יהודה

תצפיות נוף

מחורבת קיאפה יש תצפית על עמק האלה, על תל עזקה ומישור החוף, ועל הרי חברון

פעילות רשות הטבע והגנים לשמירה על המקום

הרשות פועלת למניעת הוספת בנייה ברמת בית שמש כדי לשמור על מסדרון אקולוגי בין מישור החוף במערב להרי יהודה במזרח, וכמו כן פועלת לייעד כ-4,000 דונם באזור נחל האלה וגבעות בית שמש לגן לאומי.

איך מגיעים?

בכניסה לקיבוץ נתיב הל"ה פונים שמאלה (מערבה) לכביש העובר ליד גדר הקיבוץ. הכביש מתעקל ימינה ומגיע לרחבת החניה של מפעל "תמי 4". כאן חונים.

רקע

גבעות השפלה הגבוהה שמדרום לבית שמש, מעל גדתו הצפונית של נחל האלה, מתנשאות לגובה 400 מ' בערך מעל פני הים. אזור זה מתאפיין בצמחיית בתה ובה שרידי חורש ים-תיכוני ועצי פרי של בוסתנים נטושים. השטח הנרחב יחסית הוא בית גידול של יונקים גדולים כגון צבי ארץ ישראלי, תן זהוב, שועל מצוי, דרבנים ומינים רבים של עופות. בחורף ובאביב עולה כאן פריחה ססגונית. 

במרחב זה נותרו שרידים רבים מן העבר ובהם אתרים שנזכרים במקרא, כגון תל ירמות ומקום הקרב בין דוד לגוליית. בחורבת בית נטיף נמצאו שרידי אתר מימי בית שני. במלחמת העצמאות צעדה סמוך לכאן מחלקת הל"ה בניסיון לפרוץ את המצור שהטיל הלגיון הירדני על גוש עציון. 

שביל ישראל חוצה את הגן הלאומי. מכאן אפשר ללכת לאתרי פארק עדולם-צרפת בדרום, לתל עזקה ופארק בריטניה במערב, ולאזור בר גיורא ונחל קטלב במזרח.

מסלול הטיול

1. נתיב הל"ה

קיבוץ נתיב הל"ה נקרא על שם מחלקת הפלמ"ח שעברה כאן במלחמת העצמאות בדרכה לגוש עציון. המחלקה מנתה 35 (ל"ה) לוחמים וכולם נפלו בקרב. הקיבוץ נוסד בשנת 1949 על אדמות הכפר הנטוש בית נטיף. 

מסלול הטיול עולה מרחבת החניה צפונה ואחרי כחצי קילומטר פוגש את שביל ישראל. צועדים בשביל שמאלה (מערבה).

2. שביל ישראל

שביל ישראל מספק תצפית מרהיבה על עמק האלה. העמק פרוס בין תל עזקה לתל שוכה ומזוהה עם זירת הקרב בין דוד לגוליית. האזור מאופיין בחורש ים תיכוני מהיפים בארץ, ונציגיו הבולטים כאן הם אלון מצוי ואלת המסטיק. בשטחי הבתה הפתוחים צומחים שיחים ובני שיח אופייניים כגון סירה קוצנית, עוזרר קוצני, אשחר ארצישראלי, קידה שעירה ואלה ארצישראלית. בהליכה יש סיכוי טוב להיתקל בריכוזים של גללי צבאים. לצבאים הגללים הם תחנות הרחה ומידע על צבאים אחרים בשטח, והזכרים מסמנים בהטלת גללים את תחומי הטריטוריה שלהם. 

צועדים בשביל ישראל כ-1.5 ק"מ ובמקום שהוא מתעקל צפונה (ימינה) עוזבים אותו וממשיכים היישר לפנים בדרך עפר המובילה לחורבת קיאפה. החורבה נראית היטב מימין לדרך. השביל מוביל למעלה מוסדר לראש החורבה, ויש להקפיד לא לסטות ממנו.

3. חורבת קיאפה

חורבת קיאפה ניצבת בדרך העולה ממישור החוף לחברון ולירושלים. זהו השער המערבי של ממלכת יהודה. בשנת 2007 החלו כאן חפירות בראשות הארכאולוג פרופ' יוסף גרפינקל מהאוניברסיטה העברית וסער גנור מרשות העתיקות. בחפירות נחשפו שרידיה של עיר מבוצרת מוקפת חומת סוגרים. החומה נבנתה מאבנים מגליתיות (ענקיות) במשקל ארבע טונות ואף יותר. חומת העיר נבנתה בסוף המאה ה-11 לפסה"נ והתגלו בה שני שערים, אחד במערב העיר ואחד בדרום-מזרחה. השער המערבי שוחזר בחלקו. האתר היה מיושב זמן קצר בתקופת הברזל ולא נמצאה בו קרמיקה פלשתית. מאוחר יותר, בתקופה ההלניסטית הקדומה, הוא נושב מחדש. 

בחורבת קיאפה התגלה אוסטרקון (חרס נושא כתובת) באורך 16.5 ס"מ וברוחב 15 ס"מ. על החרס נמצאו חמש שורות כתובות בדיו משמאל לימין בשפה העברית, באלף-בית פרוטו-כנעני. לפי דעת החופר באתר וחוקרים אחרים זאת הכתובת העברית הקדומה ביותר שנמצאה עד כה. זמנה הוא המאה ה-10 לפסה"נ לכל המאוחר. הכתובת מקוטעת ועוסקת במצוות חברתיות ככל הנראה. 

עד כה לא נמצא בחפירות בארץ ישראל יישוב מקראי בעל שני שערים. ממצא זה העלה בחוקרים סברה שבחורבת קיאפה שכן היישוב המקראי שעריים (שני שערים), הנזכר במקרא בקרבת עמק האלה והערים שוכה ועזקה: "ירמות ועדולם ושוכה ועזקה ושעריים..." (יהושע טו 35--36). שעריים נזכרה גם בתיאור קרב דוד וגוליית. אחרי שדוד הרג את גוליית בעמק האלה נסוגו הפלשתים דרכה: "ויקומו אנשי ישראל ויהודה ויריעו, וירדפו את הפלשתים עד בואך גיא ועד שערי עקרון, וייפלו חללי פלשתים בדרך שעריים עד גת ועד עקרון" (שמואל א' יז 52).

4. שיטה מלבינה

מחורבת קיאפה יורדת דרך עפר דרומה לעמק שיצר נחל האלה. העמק מעובד כולו, בעיקר בכרמי גפן ובמטעי שקדים. רק ערוץ הנחל מעוטר עצי שיטה מלבינה, והם נראים היטב מדרך העפר המובילה מזרחה לרחבת החניה שבקיבוץ. דרך העפר עוברת בין מטע השקדים מדרום למורדות הגבעות מצפון לו, ואפשר לעצור למנוחה קלה רגע ל פני סיום המסלול בחורשת איקליפטוס קטנה.

בעבר היה העמק מכוסה כולו בסבך עצי שיטה מלבינה. זהו עץ קוצני בינוני בגודלו, אופייני לסוואנות הלחות יחסית של מזרח אפריקה ומערבה. העץ צומח בכמה ריכוזים במישור החוף, בנחלי שפלת יהודה ובעמקי הצפון. בארץ השיטה המלבינה כמעט אינה מייצרת זרעים. העץ מתרבה בזכות כושרו לייצר נצרים משורשיו, והנצרים צומחים ומתפתחים לעצים. זו הסיבה שהשיטה המלבינה יוצרת סבכים בכל מקום שבו היא מתקיימת. בעמק האלה נכרתו רוב העצים כדי לפנות שטח לגידולים חקלאיים ורק על גדות הנחל, במקום שאינו נוח לעיבוד, נותרו עצים יפים זכר למעשה בראשית. 

Photos :Yaels (http://creativecommons.org/licenses/by-sa/3.0) via Wikimedia Commons