אור חדש זורח במערת הנטיפים

מערת הנטיפים חושפת עולם קסום של נטיפים וזקיפים שפיסל הטבע בעשרות אלפי שנים. רשות הטבע והגנים התקינה במערה מערכת תאורה חדשה, השומרת על הנטיפים והזקיפים במערה מפני פגעי האור ויוצרת אווירה קסומה להנאת המטיילים. 

מוקדי העניין המרכזיים:

היכרות עם תופעות קארסט – נטיפים וזקיפים

תצפיות על הרי ירושלים ושפלת יהודה

תצפיות נוף

תצפיות יפות על הרי ירושלים ושפלת יהודה מרחבת החניה ומרחבת הכניסה למערה

רחבת תצפית פנימית על חלל המערה

פעילות רשות הטבע והגנים לשיפור השירות למבקרים ולשמירה על האתר

הרשות הכשירה רחבת חניה, התקינה שירותים וברזיות, בנתה שביל במערה והיא מקרינה סרטון הסבר על היווצרות המערה. כמו כן הרשות התקינה תאורה מיוחדת באורך גל שאינו פולט חום ומונע התפתות אצות, הוציאה את המערה מתחום מחצבת הרטוב, משמרת אותה ומנטרת את האוויר במערה כדי לא לפגוע בנטיפים ובזקיפים.

איך מגיעים?

במחלף שער הגיא (כביש 1) פונים דרומה לכביש 38 ומעט לפני בית שמש פונים שמאלה לכביש 3855. במעגל התנועה השני, לפני מושב מחסיה, פונים שמאלה לכביש 3866 ומעפילים בו כ-5 ק"מ עד לצומת קמץ (T) שלידה מוצבת אנדרטת צ'לנג'ר. בצומת פונים שמאלה ומגיעים לרחבת החניה של המערה.

רקע

מערת הנטיפים היא מערה טבעית בשיפוליו המערביים של רכס נס הרים. המערה נחשפה לאוויר העולם בשנת 1968 בעקבות פיצוץ סלעים במחצבת הרטוב. אורכה 82 מ' ורוחבה המרבי 60 מ'. אף כי אינה גדולה, מתקיים בה עולם מופלא של נטיפים וזקיפים במגוון צורות וצבעים שלא היו מביישים מערות גדולות בהרבה.

מערת הנטיפים היא מערה קארסטית. היא נוצרה מהמסת סלעי הגיר של תצורת ורדים. מי גשם מחלחלים לאדמה, מתעשרים בפחמן דו-חמצני והופכים לחומצה חלשה. החומצה היא שממסה את הסלעים אט אט. כשהמים מטפטפים בחלל המערה הם מפרישים מעט מן הגיר המומס בהם והוא מתגבש לנטיפים ולזקיפים.

הנטיפים היורדים מתקרת המערה מגיעים עד 4 מ' אורך. כמה נטיפים נפגשים עם זקיפים שעולים מן הקרקע. יש נטיפים בקוטר מילימטרים מספר ויש נטיפים שעוביים כמה מטרים. הנטיפים מתפתחים במגוון צורות – מדפים, נטיפי בדים, נטיפי אשכולות, אלמוגים ועוד צורות כיד הדמיון הטובה על הטבע, בשלל צבעים. 

במערה התגלו נטיפים שגילם 300 אלף שנים ויותר, ומדענים נעזרים בהם כדי לעקוב אחר שינוי האקלים באזורנו מאז ועד היום. יש נטיפים "קשישים" יותר, אך שיטות המדידה הנהוגות בימינו אינן יעילות דיין להערכת גילם.

התאורה החדשה במערה מתבססת על נורות לד, שאינן פולטות חום. אורכי הגל של האור מונעים התפתחות אצות על הנטיפים והזקיפים ותורמים לשימורם.

השמורה מנציחה בשמה את אבשלום שוהם, לוחם צה"ל שנפצע בזמן שירותו הצבאי ומת מפצעיו.

​מסלול הטיול

1. בדרך אל המערה

שמורת אבשלום משתרעת על 274 דונם של חורש ים תיכוני, על הצמחייה ובעלי החיים המאפיינים אותו. העץ השולט הוא אלון מצוי ואתו צומחים כאן שיחי אלת המסטיק, קידה שעירה, סירה קוצנית ואשחר ארצישראלי. באביב פורחים בשמורה עשרות מיני גאופיטים ופרחים למיניהם. צבאים, שועלים, תנים ועופות המאפיינים את הרי ירושלים גם הם דיירי קבע בשמורה.

שביל וכ-150 מדרגות יורד מהחניה לרחבה הצופה על מפעל המלט הרטוב, בית שמש, רכס צרעה, נחל שורק ומרחבי שפלת יהודה.

2. סיור במערה

המטיילים נכנסים תחילהלחדר הסתגלות לתנאים במערה. באולם מקרינים סרטון באורך 8 דקות ובו הסבר על דרך היווצרות המערה ואופייה. בתום ההקרנה מתחיל הסיור ועוצרים בכמה תחנות:

הרחבה – ברחבה מתגלה המראה הכללי של המערה. התאורה מתמקדת בדמויות וב"פסלים" שבמערה. בהמשך הסיור נבחן אותם מקרוב.

עמוד אוזני הפיל – עמוד זה הוא מן המרשימים והקשישים במערה. גילו נאמד בעשרות אלפי שנים. סמוך לעמוד יש ברכות והמים המטפטפים נקווים בהן. המים אינם ממלאים את המערה משום שהם ממשיכים לחלחל בקרקעיתה. זה המקום לראות את סדקי המערה ואת השפעתם על סידור הזקיפים והנטיפים.

ריכוז הלקטיטים – הלקטיטים הם משקעים המתפתחים במערה באזורים יבשים למחצה, בעיקר לאורך סדקים זעירים המספקים רק כמויות קטנות של מים. ההלקטיטים צומחים לכל הכיוונים, גם סותרים כביכול את כוח הכובד. צורתם הסלילית היא שהעניקה להם את שמם (הליקס ביוונית הוא סליל). ייתכן שהסיבה להיווצרותם היא עלייה נימית של המים בסדקים הזעירים בד בבד עם הפרשת הגיר המומס בהם. בתחנה זו נראים נטיפים וזקיפים במגוון צבעים. צבע אדום מעיד על תחמוצות ברזל בסלע וצבע לבן מבריק מעיד על השקעה טרייה של המינרל קלציט, המינרל העיקרי הבונה את סלעי תצורת ורדים.

גן הפסלים – בתחנה זו המבקרים מוזמנים להפעיל את הדמיון. אפשר לראות כאן את שמשון ממוטט את העמודים במקדש הפלישתים, דמות מחזיקה תינוק, משה אוחז בלוחות הברית, סנטה קלאוס, צפרדע, מצנפת של אלדין ועוד ועוד.

"אהבה נכזבת" – גם בתחנה זו לא יזיק דמיון מפותח. נטיף שירד מהתקרה וזקיף שעלה מהקרקעית כמעט נושקים זה לזה, אך בגלל התייבשות הטפטוף נפסק והם נעצרו במרחק כמה מילימטרים זה מזה, ולא הצליחו "לממש את אהבתם". מעת לעת נצפה טפטוף דל במשך כמה ימים, וייתכן שבעתיד הוא יתגבר ו"רומאו ויוליה" ייפגשו בכל זאת. זה המקום הנמוך ביותר בסיור, כ-60 מ' מתחת לפני השטח וכ-20 מ' מתחת לפתח המערה.

הברכה המשולשת – כאן נראית ברכה והיא מדגימה את התפתחותם של משקעי שפה. משקעי שפה הם משקעי גיר שמצפים את הברכה כמעט כליל בקרום עבה, המסוגל לשאת משקל של אדם בוגר. גם כאן נראים "פסלים" שמקובל לתארם כפסל בודהה קירח וחייכני ופסל המזכיר את דמותו של משה בתיבה.

"קיר הדבש" – זהו הקיר הגדול והפעיל ביותר במערה מפני שמים נוטפים עליו כל ימות השנה. זרימת המים מקנה לעמוד מראה דבשי. עוד ניתן לצפות כאן במשטח מרשים של נטיפים בצורת אלמוגים – משטח שזכה לכינוי "שונית האלמוגים" או "ים סוף". מאחורי ה"שונית" ניצב זקיף גדול יחסית מוקף כמה זקיפים קטנים, ויחד הם מזכירים את שלגייה ושבעת הגמדים. מטיילים בעלי דמיון פורה יכולים לראות גם מכשפה, נסיך וגמל דו-דבשתי.

"גן הילדים" – כאן רואים נטיפים קטנים רבים בראשית התפתחותם. תחנה זו קרובה ליציאה וכאן תם הסיור.